
אגוז אפור הוא עץ צפון אמריקאי ממשפחת האגוזיים, שקליפתו שימשה באופן מסורתי כמשלשל עדין ולבעיות עור.
מהו הצמח
אגוז אפור, המכונה באנגלית Butternut או White walnut (Juglans cinerea), הוא עץ נשיר ממשפחת האגוזיים (Juglandaceae). מקורו במזרח צפון אמריקה, מניו ברנזוויק ומינסוטה ועד צפון אלבמה וארקנסו. העץ גדל לאט, עם קליפה אפורה בהירה, עלים מנוצים בני 11 עד 17 עלעלים, ואגוזים דמויי לימון בתוך קליפה ירוקה. כיום הוא מוגדר בידי IUCN כמין בסכנת הכחדה, בעיקר בשל מחלה פטרייתית שפגעה באוכלוסיות רבות.
חלקי הצמח בשימוש
בעיקר הקליפה הפנימית של השורש, ולעיתים גם קליפת העץ והעלים. הקליפה המיובשת מרה וחריפה מעט, וצבעה משתנה מצהוב לחום כהה בחשיפה לאוויר. בעבר הקליפה הייתה רשומה בספר התרופות הרשמי של ארה"ב (National Formulary).
שימוש מסורתי
ספרות הצמחים האקלקטית האמריקאית של המאה ה-19 תיארה את הקליפה כמעורר מעי עדין במינון נמוך וכמשלשל "עדין ונעים" במינון גבוה יותר, ששימש בעיקר לעצירות ממושכת ולהפרעות עיכול. היא שימשה גם במצבי עור כרוניים כמו אקזמה ופריחות מוגלתיות, וכן לראומטיזם ולתמיכה בכבד. צמחונאים מודרניים מתארים אותו כמשלשל עדין עם פעילות אפשרית נגד טפילי מעיים.
מה אומר המחקר
המחקר הקליני על אגוז אפור בבני אדם מוגבל מאוד. רוב המחקרים העכשוויים בדקו תכונות נוגדות מיקרובים ונוגדות חמצון במעבדה, וחלקם בבעלי חיים. ההשפעה המשלשלת מיוחסת לרכיבים כמו ג'וגלון. אין כיום מונוגרפיה רגולטורית עדכנית לצמח, והשימוש בו מבוסס בעיקר על מסורת היסטורית.
בטיחות ואינטראקציות
- במינונים גבוהים הקליפה עלולה לגרום להקאות ולשלשול חזק. שימוש לא נכון עלול לגרום לבחילה ולהתכווצויות בטן.
- קליפה טרייה חריפה, ובמגע עם העור עלולה לגרום לאדמומיות ואף לשלפוחיות.
- הצמח נחשב לא בטוח בהריון ובהנקה.
- אנשים עם אלרגיה לאגוזי מלך עלולים להגיב גם לצמח זה.
- בשל המחסור במחקר, מומלץ להשתמש רק בהנחיית איש מקצוע ולעדכן את הרופא על נטילת תרופות.