
אגוז שחור הוא עץ צפון אמריקני שקליפת הפרי הירוקה שלו עשירה בטאנינים ובג'וגלון, ושימשה באופן מסורתי נגד תולעי מעיים ופטריות עור.
מהו הצמח
אגוז שחור (Juglans nigra) הוא עץ נשיר גבוה ממשפחת האגוזיים (Juglandaceae), שמוצאו במרכז ובמזרח צפון אמריקה. העץ מגיע בדרך כלל לגובה של כ-25 מטר, עם גזע ישר, קליפה כהה ומחורצת ועלים מנוצים וארוכים. פריו הוא אגוז עטוף בקליפה חיצונית ירוקה ועבה, ההופכת כהה עם הבשלתה. העץ מפריש את החומר ג'וגלון, המעכב צמחים אחרים בסביבתו.
חלקי הצמח בשימוש
בתוספים משתמשים בעיקר בקליפה החיצונית של הפרי (ה"הַל" הירוק), העשירה בטאנינים ובג'וגלון.
שימוש מסורתי
ברפואה העממית שימשה קליפת האגוז הלא בשל נגד תולעי מעיים וטפילים, כגרגור לפה, למריחה על פצעים ולזיהומי עור פטרייתיים, וכן כצבע לשיער. הטאנינים שבה נחשבים עפיצים, כלומר "מכווצים" ומייבשים רקמות והפרשות.
מה אומר המחקר
המחקר בבני אדם דל מאוד. מאגר Natural Medicines (דרך RxList) מדרג את הראיות כ"לא מספיקות לדירוג" לכל השימושים, כולל תולעי מעיים, גרגור ופצעי עור. מחקרי מעבדה מצאו לג'וגלון פעילות נוגדת מיקרואורגניזמים ופעילות נוגדת גידולים, אך אין מחקרים שאישרו זאת בבני אדם. השימוש באגוז שחור נשען אפוא בעיקר על מסורת.
בטיחות ואינטראקציות
- נטילה דרך הפה: לטווח קצר מוגדרת "כנראה בטוחה" לרוב האנשים, אף שתופעות הלוואי האפשריות אינן מוכרות היטב.
- מריחה על העור: מוגדרת "כנראה לא בטוחה", בשל הג'וגלון, שעלול לגרות את העור. שימוש יומיומי נקשר לסיכון לסרטן בשפה ובלשון.
- תרופות: הטאנינים עלולים להיקשר לתרופות במערכת העיכול ולהפחית את ספיגתן. מומלץ ליטול אגוז שחור לפחות שעה אחרי תרופות הנלקחות דרך הפה.
- הריון והנקה: יש להימנע.
- אלרגיה לאגוזים: אנשים עם אלרגיה לאגוזי עץ צריכים להיזהר.
לסיכום: אגוז שחור הוא צמח בעל מסורת עממית ארוכה, בעיקר בתחום הטפילים והעור, אך התמיכה המחקרית בו מועטה. מומלץ להשתמש בו לתקופות קצרות, להפריד בינו לבין נטילת תרופות ולהימנע ממריחה ממושכת על העור.