
סלרי הוא צמח ממשפחת הסוככיים, שזרעיו משמשים ברפואה המסורתית כמשתן, להקלה על תלונות עיכול ולתמיכה במפרקים.
מהו הצמח
סלרי (Apium graveolens) הוא צמח דו שנתי ממשפחת הסוככיים (Apiaceae). יש לו שורשים רדודים ומעובים, גבעולים מסועפים ומחורצים, עלים מנוצים ופרחים קטנים בצבע לבן או לבן ירקרק. הסלרי מוכר כירק נפוץ, ולצד זה משמשים זרעיו כתבלין וכצמח מרפא.
חלקי הצמח בשימוש
החלק הרפואי העיקרי הוא הפרי היבש והבשל, המכונה "זרע". הזרעים ארומטיים ומכילים בין היתר אפיגנין, אפיאין, חומצה כלורוגנית וחומצה קפאית, ברגפטן, וכן שמן המכיל ספדנוליד ולימונן.
שימוש מסורתי
ברפואה הערבית והאסלאמית המסורתית שימש הסלרי (כרפס) להקלה על עוויתות ותלונות קיבה, וכמשתן, משלשל, מרגיע ומפיג גזים. הוא נזכר גם בהקשר של בעיות מפרקים ושל הגברת חלב אם.
מה אומר המחקר
סקירה מדעית משנת 2017 (Pharmacognosy Reviews) מסכמת פעילויות שנמצאו בעיקר במחקרי מעבדה ובבעלי חיים: הגנה על הכבד במודלים של נזק כבדי, פעילות נוגדת חמצון, וכן דיווחים על השפעות נוגדות דלקת, משככות כאב, נוגדות כיב, מורידות כולסטרול ומשפיעות על סוכר. עוצמת הפעילות נוגדת הדלקת נמצאה נמוכה בערך פי שבעה מזו של התרופה אינדומטצין. החוקרים מציינים כי עדיין יש לבודד ולאפיין את התרכובות הפעילות, וכי אין בסקירה הערכה קלינית בבני אדם.
בטיחות ואינטראקציות
- סלרי נחשב בטוח בשימוש מזוני רגיל.
- אלרגיה: הסלרי מכיל אלרגנים שעלולים לגרום לתגובה אלרגית חמורה, כולל אנפילקסיס, אצל אנשים רגישים.
- הריון: מומלץ להימנע משימוש רפואי בהריון בשל דיווחים על פעילות מעוררת רחם.
- בלוטת התריס: תוארו מקרים בודדים של פעילות יתר של בלוטת התריס לאחר צריכה ממושכת של עלי סלרי מיובשים או אבקת תמצית סלרי, שחלפו עם הפסקת השימוש. החוקרים המליצו שאנשים עם פעילות יתר של בלוטת התריס לא ישתמשו בתמצית סלרי.
- רוב הראיות הן ממחקרי מעבדה ובעלי חיים; מי שנוטלים תרופות קבועות מומלץ שיתייעצו עם רופא לפני שימוש בתכשירים מרוכזים.