
בוכו הוא שיח ריחני מדרום אפריקה, שעליו שימשו באופן מסורתי בתלונות של הכליות ודרכי השתן.
מהו הצמח
בוכו (Agathosma betulina) הוא שיח ממשפחת הפיגמיים (Rutaceae), השייך לסוג הכולל כ 150 מינים שמוצאם בדרום אפריקה. תחת השם בוכו נמכרים שני מינים קרובים, A. betulina ו A. crenulata, הנבדלים בעיקר בצורת העלים. A. betulina הוא שיח ירוק עד המגיע לגובה של כשני מטרים, עם עלים נגדיים, עגולים, מבריקים וריחניים ופרחים לבנים או ורודים חיוורים. הוא גדל ליד נחלים בצמחיית הפינבוש בהרים של מערב דרום אפריקה. קטיף יתר מהטבע הוביל לפיתוח גידול מסחרי. לשמן האתרי של העלים ניחוח וטעם המזכירים דומדמניות שחורות, המיוחסים לתרכובת דיוספנול.
חלקי הצמח בשימוש
בשימוש העלים, כצמח מיובש, כחליטה, כתמיסה או כשמן אתרי. שמנים ותמציות מהעלים משמשים גם כחומרי טעם בתה, בממתקים ובברנדי בוכו דרום אפריקאי.
שימוש מסורתי
בני הקויסאן השתמשו בבוכו למטרות רוחניות ורפואיות עוד לפני התיעוד הכתוב. השימושים המסורתיים כוללים זיהומים בכליות ובדרכי השתן, הצטננות, תלונות קיבה, שיגרון, שיגדון וחום, וכן שימוש חיצוני כשטיפה וכתחבושת לפצעים ולנפיחויות. במאה ה 19 הפך לתרופה פופולרית לדלקות בדרכי השתן, ונכלל בפרמקופאה האמריקאית עד 1930.
מה אומר המחקר
סקירה מדעית מקיפה משנת 2022 (Frontiers in Pharmacology) מתארת את המחקר הפרמקולוגי על בוכו כדל ולעיתים פגום מתודולוגית. רק תמצית ממס אורגני אחת הראתה פעילות אנטי מיקרוביאלית מתונה, ואילו שמנים אתריים ותמציות מים או אלכוהול לא הראו פעילות כזו, כך שהראיות אינן תומכות כיום בשימוש לדלקות בדרכי השתן. ממצאים נוגדי דלקת ונוגדי חמצון הם ראשוניים. ועדה E הגרמנית פרסמה ב 1990 מונוגרפיה שלילית, וקבעה כי היעילות הנטענת אינה מתועדת.
בטיחות ואינטראקציות
- השמן האתרי מכיל פולגון, שבמינונים גבוהים נמצא רעיל לכבד בחולדות. בשמן של A. crenulata ריכוז הפולגון גבוה יותר, ולכן נדרשת זהירות בשמן אתרי. פולגון אינו מסיס במים, ולכן חשש זה פחות רלוונטי לחליטות מים.
- בהיעדר נתוני בטיחות מספקים, מומלץ להימנע משימוש בהריון ובהנקה.
- דלקת בדרכי השתן מחייבת אבחון רפואי; אין להשתמש בבוכו כתחליף לטיפול רפואי.
לפני שימוש, במיוחד בשילוב תרופות, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע.