
אירוס ביצות צפון אמריקאי, שקנה השורש שלו שימש ברפואת הצמחים המסורתית לעור, לכבד ולעיכול, אך כמעט ולא נחקר בבני אדם.
מהו הצמח
אירוס כחול (Iris versicolor) הוא צמח רב שנתי ממשפחת האירוסיים (Iridaceae), שגדל באזורי ביצות ובקרקע לחה במזרח ובמרכז צפון אמריקה. גובהו עד מטר, עליו דמויי חרב, ועל כל גבעול שניים עד שלושה פרחים בגוני כחול וסגול עם סימנים צהובים ולבנים בבסיס עלי הגביע. הוא מגודל גם כצמח נוי.
חלקי הצמח בשימוש
בשימוש קנה השורש המיובש, שצבעו אפרפר מבחוץ וחום אדמדם מבפנים. בין רכיביו: טריטרפנואידים (אירידין ואירידלים), שרף, חומצה סליצילית, טאנינים ושמן אתרי בכמות קטנה מאוד.
שימוש מסורתי
שבטים ילידיים בצפון אמריקה השתמשו בו לבעיות עיכול, כמשלשל וכמשתן, ובמשחה של שורש כתוש על פצעים. רופאי הזרם האקלקטי במאה ה־19 השתמשו בו לבעיות כבד וכיס מרה, להגדלת בלוטת התריס ול"ניקוי" הגוף. הצמח נכלל בפרמקופיאה האמריקאית בין 1820 ל־1895. הרבליסטים משתמשים בו באופן מסורתי למצבי עור כמו אקזמה, פסוריאזיס ואקנה, לעצירות ולאגירת נוזלים.
מה אומר המחקר
הצמח כמעט לא נחקר מדעית. מונוגרפיה של אוניברסיטת סאות'רן קרוס באוסטרליה קובעת שאין מחקרים קליניים על אירוס כחול, והמידע הקיים מבוסס בעיקר על שימוש מסורתי. מחקר פרמקולוגי אחד בבעלי חיים הצביע על גיוס שומנים. השימושים המוצעים נשענים על עדויות מסורתיות וניסיון קליני של מטפלים, ולא על ניסויים מבוקרים.
בטיחות ואינטראקציות
- במינונים גבוהים הצמח עלול לגרות את מערכת העיכול ולגרום לבחילה, הקאות ושלשולים.
- קנה השורש הטרי מגרה את הפה והקיבה ומתאים לשימוש חיצוני בלבד.
- הצמח עלול להתבלבל עם צמחים אחרים, ולכן חשוב שמקורו יהיה מזוהה ואמין.
- המקורות חלוקים לגבי הריון והנקה, ובהיעדר מחקר מספיק השימוש אינו מומלץ בהריון, בהנקה ובילדים צעירים.
- מאחר שהצמח לא נחקר, מומלץ להשתמש בו רק בפורמולה מוכנה ובמינון מוגדר ובהתייעצות עם מטפל.