
גוגול הוא שרף של שיח מדברי מהודו, המשמש אלפי שנים באיורוודה למפרקים, לעור ולשומני הדם, אם כי הראיות המחקריות מעורבות.
מהו הצמח
גוגול מופק מהשיח Commiphora mukul (בשם המדעי המקובל כיום Commiphora wightii), ממשפחת הבורסריים (Burseraceae), אותה משפחה שאליה שייכים המור והלבונה. מקורו במערב הודו, והוא גדל באקלים צחיח וחצי צחיח. זהו שיח או עץ קטן בגובה של עד כ-4 מטרים, עם קליפה דקה דמוית נייר, ענפים קוצניים ופרחים בגוון אדום עד ורוד. בשל קציר יתר לצורכי רפואה מסורתית, הוא מוגדר בידי IUCN כמין בסכנת הכחדה חמורה.
חלקי הצמח בשימוש
החלק בשימוש הוא השרף הגומי (gum guggulu), שנאסף מהקליפה בחריצה. ריחו דומה מאוד למור. אחד הרכיבים שנחקרו בו הוא הסטרואיד הצמחי גוגולסטרון.
שימוש מסורתי
ברפואה האיורוודית הגוגול משמש אלפי שנים, לבד או בשילוב צמחים אחרים, לראומטיזם ולדלקות מפרקים, למחלות עור, לטחורים, להפרעות בדרכי השתן ולמחלות עצביות. הוא משמש גם כקטורת.
מה אומר המחקר
- כולסטרול: התוצאות מעורבות. חלק מהמחקרים הראו תועלת, אחרים לא מצאו השפעה, ובחלקם נצפתה אף עלייה ב-LDL ("הכולסטרול הרע"). בניסוי מבוקר שפורסם ב-JAMA ב-2003, ב-103 מבוגרים עם כולסטרול גבוה, LDL עלה בכ-4% עד 5% בקבוצות הגוגול לאחר 8 שבועות, לעומת ירידה של כ-5% בקבוצת הפלצבו.
- אקנה ודלקות מפרקים: חסרות ראיות מספקות לשימוש בגוגול לבדו.
- מחקרי מעבדה הראו פעילות ביולוגית מעניינת, אך היא לא הוכחה בבני אדם.
בסיכום, השימוש מבוסס בעיקר על מסורת איורוודית, והראיות הקליניות אינן חד משמעיות.
בטיחות ואינטראקציות
- תופעות לוואי שדווחו: כאב ראש, בחילה קלה, גיהוקים, שיהוקים, יציאות רכות ופריחה. באותו ניסוי ב-JAMA, שישה משתתפים שקיבלו גוגול פיתחו פריחה אלרגית, רובם במינון הגבוה. דווחו גם דלקת עור ממגע עם קרמים, ופגיעה בכבד כשהגוגול נלקח בשילוב רכיבים אחרים.
- אינטראקציות: הגוגול עלול להשפיע על האנזים CYP3A4 ולהפחית את יעילותן של תרופות המפורקות דרכו. מומלץ להימנע משילוב כזה ללא ייעוץ רפואי.
- המידע על הריון והנקה מוגבל, ולכן מומלץ להתייעץ עם רופא לפני שימוש.